<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן מ"ח</h1>
<h2>דף ג:</h2>
גרסינן בפרק קמא דכתובות מי שהיה טבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו של חתן או אמה של כלה, מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש, ונוהג שבעת ימי המשתה ואח"כ ז' ימי אבילות, וכל אותן הימים הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים, כתוב בהלכות גדולות הני מילי לאביו ולאמו אבל לשאר מתי מצוה כגון לאחיו ולאחותו מכניסין את המת לחדר ואת החתן והכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ואח"כ נוהג ז' ימי אבילות ושוב נוהג שבעת ימי המשתה וחושב מימי האבילות למנין ל' ובאותן ז' ימים הוא ישן בין האנשים וכו', ואין נראה לרבי אבי העזרי דאם מותר לבעול בעילת מצוה א"כ הוי רגל לגביה ונוהג ימי המשתה ושוב נוהג ז' ימי אבילות, ותו היא גופא מנא ליה דמכניס את המת לחדר ואת החתן והכלה לחופה והא אמרינן אבל איפכא לא, וא"כ יקברוהו לאלתר וכיון דקוברין אותו לאלתר אז אסור לעשות נישואין עד ז' או ל' כמו שאפרש, ומסקינן אההיא דכתובות דוקא אביו של חתן או אמה של כלה דליכא איניש דטרח אבל איפכא לא. והקשה ר"י דמסתמא מיירי במי שאין לו בנים כיון דאביו צריך לטרוח בסעודתו והוא בעצמו לא, א"כ איירי בבחור שלא נשא אשה עדיין, וא"כ אפילו איפכא לישתרי, דהא תניא במו"ק (כ"ג א') מתה אשתו אסור לישא אשה אחרת עד שיעברו עליו ג' רגלים ואם אין לו בנים מותר לישא אשה לאלתר משום פריה ורביה, הניחה לו בנים קטנים מותר לישא אשה לאלתר בשביל פרנסתן, וכי תימא לאלתר דהתם לאו דוקא אלא לאפוקי שלא ימתין ג' רגלים דנקט ברישא, לא היא מדקתני בתר הכי מעשה שמתה אשתו של ר' יוסי הכהן ואמר לאחותה בבית הקברות לכי ופרנסי בני אחותך ואע"פ כן לא בא עליה [עד] לזמן מרובה, מאי לזמן מרובה ל' יום, מכלל שכנסה בתוך ל', וזאת היא הכניסה שאמר לה בבית הקברות לכי ופרנסי בני אחותך, דדוקא בביאה החמיר שלא בא עליה עד לאחר ל', ובירושלמי (יבמות פ"ד הי"א) במקום יוסף הכהן נקט לה ברב טרפון וקתני אע"פ שכנסה לא בא עליה עד לאחר ל' יום, פירוש אע"פ שכנסה לאלתר לא בא עליה עד לאחר ל' יום אלמא לאלתר דוקא, ומפרש רבינו תם דלאו דוקא לאלתר אלא לאחר ז' ובתוך ל' יום, והא דקאמר ביוסף הכהן דאמר לאחותה בבית הקברות לא זו הכניסה, אלא שידוכין בעלמא ולא כנסה אלא לאחר שבעה והשתא אתי שפיר דקאמר התם אבל איפכא לא. ומורי הר' שמואל ב"ר שלמה אמר לנו בשם רבי יצחק בן אברהם ז"ל דלאלתר דוקא וההיא עובדא היינו ההוא דזבחים פרק טבול יום (ק' א') דמעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב הפסח וטימאוהו בעל כרחו וכו', וכיון שמתה בערב הפסח מותר לכנוס בו ביום בערב דקיי"ל (מו"ק כ' א') שעה אחת לפני הרגל בטלה ממנו גזירת שבעה, וא"כ הוה ליה כלאחר שבעה, ואומר רבינו תם אע"פ שמצינו ביוסף הכהן שלא בא עליה עד לאחר ל' יום, מ"מ מי שאין לו בנים מותר לכנוס ולבעול בתוך ל' יום, דלא התירו לו לכנוס אלא משום ביטול פריה ורביה ואם לא היה מותר לבעול לאחר ז' למה יכנוס, והקשה ר"י מהא דתניא במסכתא שמחות (פ"ז) בד"א בזמן שיש לו בנים אבל אין לו בנים או שיש לו בנים קטנים מותר לישא אשה אחרת אפילו לאחר ל' יום, אלמא בתוך ל' יום אסור לכנוס והכא שרינן בתוך ל', ע"כ צריך לפרש מותר לישא כניסה גמורה בבעילה לאחר ל' אבל בתוך ל' כניסה גמורה בבעילה לא, אלא דוקא כניסה בלי בעילה, וא"כ מי שאין לו בנים מתוך שאין יכול לבעול בתוך ל' כדמוכחא ההיא דמסכת שמחות כדפרישית, אינו יכול לכנוס עד לאחר ל', והשתא לא קשיא מידי ומצינן למימר דמי שיש לו בנים מותר לכנוס לאלתר בתוך שבעה ומה שאמר לאחותה בבית הקברות לכי ופרנסי בני אחותך, זו היא הכניסה, ולפירוש רבי יצחק ב"ר אברהם מותר לאחר ז' לכנוס והא דאמר לאחותה לאלתר לכי ופרנסי, ערב הפסח היה ושעה אחת לפני הרגל בטלה ממנו גזירת שבעה, ודוחק לפירוש ר"י דהשתא אותם לאלתר דקתני אינם שוים דלאלתר דמי שאין לו בנים אינו לאלתר ממש אלא לאחר ל', ולמי שיש לו בנים קטנים לאלתר ממש, או לפירוש רבי יצחק בן אברהם לאחר שבעה.
